אודה על האמת: כשהגיעה אליי ההזמנה לברך בטקס 'הנחת עצם הפינה' לגינת כלבים קהילתית בשכונת נווה חיים, עצרתי לרגע. רב שמגיע לברך באירוע כזה? אפילו

הרבי מקוצק אמר: העולם סבור כי שמחים בחג "שמחת תורה" על שביום זה מסיימים את התורה, ולא היא – השמחה הגדולה היא על שביום הזה

ליל יום כיפור – רגע לפני הוצאת "ספרי התורה" מההיכל, אווירת 'כל נדרי' מהדהדת בחלל, הזמן קצר והתכונה רבה. ובכל זאת, אני משתדל לפנות כמה

תמיד החשבתי את עצמי כאדם נוח. כזה שלא מחפש מלחמות, לא מרבה לפגוע, ואם כבר חלילה קרה משהו – אני בדרך כלל יודע מול מי

עומדים אנו בפתחה של שבת שובה, בעיצומם של ימי הרחמים והסליחות, וכבר מרגישים באוויר את קדושתו של יום כיפור. בלבו של כל יהודי מפעמים רגשי קודש

השנה יחול היום הראשון של ראש השנה בשבת, ועל אף שעל פי התורה חובה לתקוע בשופר – קולו לא יישמע. ביום שמושתת על זעקת השופר לעורר

בימים אלו, כשתלמידי כיתות  א' עשו את צעדיהם הראשונים והנרגשים בבית הספר, עמדתי מולם והבטתי בעיניהם. ראיתי שם ציפייה דרוכה, פרפרים בבטן, מעט חשש –

פחות משלושים יום נותרו עד יום הכיפורים. היום הקדוש נפתח בתפילת "כל נדרי" – סוג של התרת נדרים מטלטלת ומרגשת. נוספים על כך מנהגי העדות השונות לערוך

את ידידי ורעי, מר רוני רימר –  יו"ר הנהלת "בית הכנסת הגדול" בחדרה, אני מכיר כבר למעלה מעשרים שנה. גבאי מסור בלב ובנפש להצלחת בית הכנסת בפרט,

כשעומדים באתר בנייה, בין מערבלי הבטון, קולות הטרקטורים, מול הפיגומים, בתוך האבק – באופן טבעי קל להיתפס למחשבות על הפרטים הטכניים: לוחות זמנים, תקציבים ותכניות

אחד המנהגים האהובים עלינו כשאנחנו יוצאים להחליף אווירה בהפוגה קצרה, הוא לא רק לנשום את האוויר של המקום  אליו אנו מגיעים, אלא גם לנשום את

הביטו רגע בתמונה – התמונה נלקחה מהסטורי של נפתלי בנט. תיעוד של רגע  בלב החפ"ק והשטח הסוער באשקלון, כשמדינה שלמה החסירה פעימה בחיפושים אחר יובל קוגן